בשונה מעובדים שכירים, חברות רשאיות לקזז מגוון רחב של הוצאות כגון עלות חומרי הגלם וייצור המוצרים, הוצאות מחקר ופיתוח, הוצאות שיווק והוצאות הנהלה ואחרות, ולשלם מס הכנסה בשיעור אחיד רק על ההכנסות בניכוי הוצאות אלו. בכל מדינה נהוג מס חברות בשיעור שונה, החל ממדינות שמטילות שיעור מס גבוה של 33%-35% כמו בארה"ב, צרפת וברזיל, ועד למדינות שמטילות שיעור מס נמוך, כמו אירלנד או בולגריה, שם שיעור מס החברות הוא 10%-12.5%. יש אף "מקלטי מס" כמו איי קיימן, בהם, עד כמה שזה נשמע מוזר, לא מוטל בכלל מס הכנסה על רווחי החברות. לרוב, המסים שנגבים מהחברות הם אחת מההכנסות המשמעותיות שיש למדינות כדי לממן פעילותן.
מצידן של החברות התמונה הפוכה כמובן - ככל שהן משלמות פחות מסים כך גדלה הרווחיות שלהן, יש להן יותר כסף להשקיע בעסק ולחלק דיבידנדים שמנים יותר לבעלי המניות. לכן, החברות מנסות להפחית את היקף המס שהן משלמות.
ואכן, בשנים האחרונות אנו רואים יותר ויותר חברות שהצליחו לשלם פחות מס מכפי שהיו צריכות לשלם. לדוגמא, ב-2017 שילמו חברות הטכנולוגיה האמריקניות כגון: אמזון, אפל, פייסבוק, גוגל ומייקרוסופט שילמו מס בשיעור של כ-20% בממוצע. להזכירכם, כולן חברות אמריקניות ושיעור מס החברות בארה"ב הוא 35%... אז איך הן הצליחו לשלם פחות מס?
כל החברות האלו הינן מובילות שוק בתחומן, בעלות משאבים כספיים אדירים ופעילות גלובאלית. התנאים האלו, בין היתר, מאפשרים להן להקים חברות בנות במדינות הגובות שיעור מס חברות נמוך כמו אירלנד למשל, שם שיעור מס החברות הוא 12.5%, לשייך נתח נכבד מהמכירות שלהן לאותן חברות בנות, וכך לשלם שיעור מס אפקטיבי נמוך משמעותית מזה שנהוג במדינת האם שלהן.
זה עשוי להיראות כמו תרגיל חשבונאי, אבל זה כנראה חוקי מבחינת תקנות המיסוי בעולם. עם זאת, נוצרת כאן בעיה כפולה. ראשית, מהטבת המיסוי המלאכותית הזו מצליחות ליהנות בעיקר החברות הגדולות, שפעילותן מתפרסת על כל העולם. סביר שחברות קטנות יותר, המוכרות רק בתוך ארה"ב, אינן יכולות להצדיק רישום של חלק ממכירותיהן בחברות בנות מחוץ למדינה וכך משלמות שיעור מס גבוה יותר. זה נותן יתרון בלתי הוגן לחברות הגדולות.
הבעיה מתגלגלת גם למגרש הכלכלי של המדינה עצמה. החברות הגדולות הן משלמות המסים הגדולות ביותר, ואם חלק נכבד מתשלומי המס שלהן משולם למדינות אחרות, מדינת האם מפסידה הכנסות מיסוי משמעותיות. במקרה של ארה"ב מדובר להערכתנו באיבוד הכנסות מיסוי של עשרות מיליארדי דולרים בשנה.
הנשיא טראמפ הבין את העניין ופועל למען הפחתת שיעור מס החברות בארה"ב מ-35% ל-21%. המהלך הזה צפוי גם להפחית את המס שמשלמות החברות הקטנות ולחזק את מעמדן מול הגדולות, וגם לעודד את החברות המובילות להחזיר פעילויות לתוך ארה"ב, תוך שמירה על שיעור המס הנמוך יחסית שהן משלמות.
במקומות אחרים בעולם, כולל בישראל, הוצע לעבור לשיטת גביית מס חברות דיפרנציאלי. כלומר, שיעור מס הולך וגדל ככל שגדלה ההכנסה של החברה. במודל הזה יש היגיון היות וייתכן שהוא יכול לחזק את כוחן של החברות הקטנות ביחס לגדולות, אולם מנגד הוא עלול לעודד חברות קטנות להישאר כאלו כדי להמשיך לשלם פחות מסים.
אופציה נוספת שהועלתה לאחרונה על ידי מספר רשויות מס בעולם, היא גביית מס בהתאם למקום בו התבצעו המכירות בפועל. על פניו מדובר ברעיון הגיוני, שיכול לצמצם את פערי המס בין החברות השונות בעולם, אבל הוא יחייב שיתוף פעולה בינלאומי בין רשויות המס השונות, משהו שייתכן שיהיה מורכב מידי לביצוע הלכה למעשה.
פרטייך נקלטו במערכת
