טיסות מזהמות: הירוקים נגד חברות התעופה

בשנה האחרונה נולדה באירופה מחאה כנגד זיהום האוויר ההולך וגדל בעקבות ריבוי הטיסות בעולם. האם חברות התעופה צריכות לחשוש, או שמא מדובר בתופעה שולית?

לפי נתוני איגוד התעופה העולמי (IATA), טסו ברחבי העולם כ-4 מיליארד נוסעים בשנה האחרונה והמספר הזה צפוי להמשיך לגדול בצורה משמעותית גם בעתיד (אגב, מדובר בכ-10% מתושבי העולם, שטסו מספר פעמים בשנה). הגידול המשמעותי במספר הטסים לא נובע רק מהפריחה של חברות הלואו-קוסט והירידה במחיר כרטיסי הטיסה בעקבות שיפורים טכנולוגיים והנדסיים במטוסים, שהפחיתו את צריכת הדלק, אלא גם בגלל תהליך של פתיחת שמיים גלובלי שהתרחש בעשורים האחרונים ומהתרחבות הרגלי התיור שלנו בחו"ל. חברות התעופה המסורתיות, נאלצות להתאים את פעילותן ולהוזיל את מחירי הכרטיסים כדי לעמוד בתחרות עם חברות הלואו-קוסט, וזה מגדיל עוד את מספר הטיסות.

מנועי המטוסים פולטים כמות לא מבוטלת של פחמן דו-חמצני, ולכן כשטסים יותר נוצר יותר זיהום אוויר בעולם. זו בעיה מטרידה בעידן שבו כולנו שואפים שיהיה ירוק יותר.

כיום, הטיסות בעולם אחראיות רק לכ-2.5% מכמות פליטת הפחמן הדו-חמצני העולמית, אבל המספר הזה צפוי ללכת ולגדול בעתיד ככל שיגדל מספר הטיסות בעולם. הבעיה היא, שבניגוד לרכבות או רכבים, שניתן להפעיל אותם גם באנרגיה ירוקה, כיום מנועי הסילון של המטוסים יכולים לפעול רק על הדלק המזהם המסורתי. למרות ההתפתחויות הטכנולוגיות וההנדסיות שהפכו את המטוסים לחסכוניים יותר בדלק, מעבר לשימוש באנרגיה ירוקה כלשהי במטוסים לא צפוי בעתיד הנראה לעין, לכן, הדרך היחידה להפחית את זיהום האוויר מהטיסות היא פשוט להקטין את מספרן, וזהו בדיוק שורש מחאת ה"בושה לטוס" (Flygskam), שמגיעה מאירופה.

בחזית המאבק נמצאים השבדים, הידועים ברגישותם הגבוהה לאיכות הסביבה. בשנה האחרונה החליטו אזרחים רבים במדינה להחליף חלק נכבד מהשימוש בטיסות באמצעי תחבורה אחרים כמו רכבות למשל, גם אם זה כרוך בנסיעה ארוכה ויקרה יותר. זה בא לידי ביטוי בירידה של כ-4% בכמות הטיסות בשבדיה.

למרות שהתופעה הזו החלה להתפשט גם למדינות נוספות באירופה, נראה כי ההשפעה שלה מוגבלת, כך שלטעמינו, חברות התעופה לא צריכות להיכנס ללחץ. טיסה היא עדיין אחת הדרכים הפופולאריות והכלכליות ביותר שיש בעידן המודרני לא רק לשינוע סחורות, אלא בעיקר לצרכי תיור בעולם. חלק נכבד מהתיור יכול להתבצע רק באמצעות טיסות טרנס-אטלנטיות, שאין להן חלופה אמיתית אחרת. לכן, עם כל הרצון הטוב של השבדים למען איכות הסביבה, קשה לנו להאמין שמיליוני אנשים יוותרו על החופשות והטיסות העסקיות שלהם בחו"ל רק כדי לשמור על איכות הסביבה.

כנראה שגם החברות מתחום התעופה מבינות שהפריחה בענף תמשך, ולראיה אנחנו רואים המשך בניה ענפה של נמלי תעופה חדשים בכל העולם, כולל באירופה והמשך הרחבה של ציי המטוסים של החברות. הפריחה הזו חזקה במיוחד באסיה, בעיקר בסין והודו, ובאמריקה הלטינית, שם מחירי הטיסה הזולים מאפשרים היום גם לחתך אוכלוסייה נמוך יותר להרשות לעצמו לטוס לחופשה, דבר שבעבר היה בגדר מותרות של המעמד הגבוה בלבד.

גם הממשלות, שחלק נכבד מהן היו מעוניינות להפחית את זיהום האוויר מהטיסות, ככל הנראה לא תירתמנה למאבק הסביבתי הזה ביתר שאת. אף כי הן יכולות לנסות להפחית את מספר הטיסות באמצעות הטלת מיסוי על חברות התעופה, בהתאם לכמות הטיסות שלהן, הבעיה בכך הינה, שחברות התעופה ככל הנראה יגלגלו את המיסוי הזה אל הלקוחות באמצעות העלאת מחירי הכרטיסים, ובעידן של עידוד התחרות ושאיפה להורדת יוקר המחיה, לא בטוח שזה דבר בו מעוניינים הרגולטורים בעולם.