פוליטיקה או כלכלה? מה יניע את השוק באירופה השנה?

2016 הייתה רוויה באירועים שטלטלו את השווקים - הברקזיט האנגלי, ניצחנו של טראמפ לנשיאות בארה"ב ומשאל העם באיטליה, אבל נראה כי 2017 הולכת להיות לא פחות סוערת, במיוחד באירופה. בחודשים הקרובים אנו צפויים לבחירות בהולנד, בצרפת, בגרמניה ואולי גם באיטליה, שם סיכויים גבוהים שהממשלה הזמנית לא תחזיק מעמד לאורך זמן. הבחירות מתרחשות על רקע התחזקות הימין הלאומני, הדיון ביחס כלפי המיעוטים והמהגרים, ועליית המתחים בין ארה"ב למדינות האיחוד האירופי, כך שגם השנה הפוליטיקה צפויים לשחק תפקיד מרכזי בקביעת התנהגות השווקים.

ההתרחשות המעניינת הראשונה צפויה להתרחש באמצע החודש הקרוב, כאשר יתקיימו הבחירות בהולנד. הממשלה בהולנד מורכבת מקואליציה שמייצגת את רוב 150 המושבים בפרלמנט. לפי הסקרים האחרונים, מפלגת הימין המתון (41 מושבים) ומפלגת הלייבור (38 מושבים) שמרכיבות את הממשלה הנוכחית, צפויות לאבד לפחות מחצית מכוחן האלקטוראלי, כך שההגמוניה שלהן בשלטון ככל הנראה תסתיים. את מקומן יתפסו מפלגות קיצוניות יותר, ובמיוחד מפלגת הימין הקיצוני בראשותו של חירט וילדרס, אשר מקבלת כרגע בסקרים בין 29 ל-36 מושבים. רוב המפלגות הצהירו כי לא ישבו עם וילדרס בממשלה אחת בשל הצהרותיו הקיצוניות, אולם הירידה בכוחה של מפלגת השלטון הנוכחית (הימין המתון) עשויה בסופו של דבר לאלץ אותה לשלב איתו כוחות.

אחד האלמנטים העיקריים במצע של וילדרס הוא Nexit, בדומה לברקזיט, כלומר יציאה של הולנד מהאיחוד האירופי. בניגוד למצב בבריטניה, הסקרים בהולנד מלמדים על מיעוט בלבד שתומך בעזיבת האיחוד, כך שהסבירות למהלך כזה נמוכה. מצד שני, ההיחלשות של מפלגות השלטון המתונות הנוכחיות מעלה את הסבירות לאי יציבות פוליטית במדינה. למזלה של הולנד, מצבה הכלכלי בריא ביחס למרבית מדינות היורו האחרות – היא צומחת בשיעור של כ-2% בשנה, יש בה אבטלה נמוכה, גירעון תקציבי קטן בלבד ויחס חוב-תוצר מצוין של כ-64%, ולכן התערערות המצב הפוליטי לא צפויה להרע בצורה דרמטית את חוסנה הכלכלי. בצרפת המצב שונה, ולתוצאות הבחירות צפויות להיות השלכות משמעותיות על התאוששותה הכלכלית בשנים הקרובות. הצמיחה במדינה נמוכה, האבטלה קרובה ל-10%, יש לה גירעון ממשלתי של 3.5% ויחס חוב-תוצר מהגבוהים ביבשת. הכלכלה הצרפתית זקוקה לכן לרפורמות רחבות כדי לעודד את הפעילות הכלכלית ולהגדיל את מספר המשרות במדינה.

כמו בהולנד, גם בצרפת חלה תנודה חדה של קולות לכיוון הימין, כך שמרבית הסיכויים שהנשיא הנוכחי – פרנסואה הולנד הסוציאליסטי, לא יבחר שוב. התחרות המרכזית היא בין המועמד הרפובליקני, פרנסואה פילון, לבין מועמדת החזית הלאומית, מרין לה פן. בעוד פילון מדבר על העברת רפורמות שיתמכו במגזר העסקי יחד עם הפחתת מסים לתמרוץ הכלכלה, לה פן, שמייצגת את הימין הקיצוני, מכוונת בעיקר למשאל עם על המשך חברותה של צרפת בגוש היורו (Frexit). כמו טראמפ, לה פן פונה בעיקר אל המעמד הבינוני-נמוך בצרפת, ולכן לא מפתיעה הפופולאריות שצברה. עם זאת, הסקרים האחרונים לא נותנים תשובה חד-משמעית באשר לזהות הנשיא שייבחר, אבל הם מלמדים כי גם אם פילון ינצח במערכה, הוא יתקשה לנהל את המדינה ביעילות, והוא יאלץ להקים ממשלה מאוחדת עם מפלגת הסוציאליסטים ועם מפלגת המרכז החדשה. לשתיהן תוכניות אחרות באשר לעתידה של צרפת. במילים אחרות, לתוצאות הבחירות תהיה השפעה דרמטית על עתידה של צרפת, ובשל מעמדה כאחת המעצמות ביבשת, עשויה להיות לבחירות גם השפעה חזקה על אירופה כולה.

גם בגרמניה צפויה מערכת בחירות מסקרנת שתהיה לה השפעה על עתיד המדינה. מפלגתה של אנגלה מרקל אמנם נראית חזקה מתמיד, אך ממשלת האיחוד שלה עם מפלגת הסוציאל-דמוקרטים מקשה עליה להוביל את המהלכים שהיא רוצה במלואם. בנוסף, מפלגת הימין "אלטרנטיבה לגרמניה" בראשותה של פרואקה פיטרי צוברת תאוצה מיום ליום ונוגסת בנתח הקולות של מפלגת השלטון. המשמעות היא שגם בגרמניה צפוי להיות פרלמנט מפולג וימני יותר לאחר הבחירות. חוסנה הכלכלי של גרמניה אינו מוטל בספק, אבל הביזור השלטוני הזה יקשה עוד על מרקל לנהל את המדינה ולהוביל את גוש היורו לפי האג'נדה היעילה שלה.

בכך לא הסתיימו האתגרים העומדים בפני אירופה בשנים הקרובות. להזכירכם, מדינות האיחוד צריכות בקרוב להיכנס למשא ומתן עם בריטניה על תנאי עזיבתה את האיחוד. מצד אחד, מנהיגי האיחוד ירצו להעניש את בריטניה ולצמצם את ההטבות שינתנו לה בעתיד כדי להרחיק מדינות אחרות מללכת בעקבותיה. מצד שני, הכלכלה הבריטית היא אחת מהמרכזיות באירופה, בעיקר צרכנית גדולה של תוצרת גרמנית, ולכן ידיהם של המנהיגים עשויות להיות כבולות בקביעת ההטבות שיילקחו מבריטניה לאחר העזיבה. האירופאים גם יצטרכו להתמודד עם מדיניותו החדשה של טראמפ בנושא מגבלות סחר עם ארה"ב וגם בנוגע לחברות בנאט"ו. במהלך מערכת הבחירות אמר טראמפ כי על חברות נאט"ו להשתתף עם ארצות הברית בנטל הגנתן, בעוד רוב מנהיגי אירופה מצדדים בכך שהאירופאים יהיו אחראים רק לעצמם. החיכוך בין הצדדים עלול להתחמם עוד על רקע יחסי האהדה המסתמנים בין טראמפ לבין נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין. טראמפ לא הסתיר את יחסו הסלחני לפלישה של רוסיה לאוקראינה, בעוד מדינות אירופה הטילו סנקציות כלכליות על רוסיה, שחלקן עדיין לא הוסרו.

כל הדברים האלו מרמזים כי אי-הוודאות הולכת לעלות מדרגה באירופה בשנה הקרובה. המשמעות היא עליית הסבירות להמשך התאוששות איטי למדי, כך שהבנק המרכזי יצטרך להמשיך לתמוך בכלכלה האירופאית עוד תקופה ממושכת. לכן, לדעתנו עדיין מוקדם לשוב להשקעות מהותיות באירופה. כרגע, ההתרכזות יכולה להיות בעיקר להשקעות במדינות החזקות יותר כמו גרמניה, שם המצב הכלכלי טוב, האבטלה נמוכה והאינפלציה כבר קרובה ליעד יציבות מחירים, כך שההשפעות הפוליטיות צפויות להיות נמוכות יותר על ההתפתחויות הכלכליות שם בשנים הקרובות.